סמכות בימ"ש למשפחה לדון בתביעת פירוק שתוף דירת בני זוג

האם לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינת לדון בתובענה לפירוק שיתוף של דירת בני זוג שהגיש כונס נכסים שמונה על ידי ראש ההוצל"פ ובשעה שאין סכסוך בתוך המשפחה. זו השאלה שעומדת להכרעה לפניי.

ואלה העובדות הצריכות לעניינו :

1.      ביום 19.3.12 עתר כונס הנכסים עו"ד אמנון וולך (ולהלן: "כונס הנכסים") בשמו של התובע בעתירה לפירוק שיתוף בדירת מגורים המשותפת לתובע ולנתבעת ברח' XXX בירושלים (ולהלן: "הדירה").

2.      כונס הנכסים מונה על זכויות התובע בדירה ע"י ראש ההוצל"פ ביום 14.12.11, זאת לבקשת בנק דיסקונט לישראל בע"מ שהינו בעל חובו של התובע בתיק ההוצל"פ.

3.      לטענת כונס הנכסים הוא נכנס לנעלי התובע ביחס לתביעה זו שתכליתה מימוש הדירה לצורך פירעון החוב של התובע לבנק דיסקונט.

4.      הנתבעת העלתה טענת סף בכתב הגנתה ולפיה נעדר בית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית להיזקק לתובענה היות ואין כל סכסוך בין הצדדים והיות וכונס הנכסים תובע בשמו הוא ולא בשם החייב.

5.      בדיון קד"מ שהתקיים לפני ביום 19.9.12 טען כונס הנכסים כי הינו מהווה ידו הארוכה של ראש ההוצל"פ וכי פעל בהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ מיום 31.1.12 לפיה עליו היה לעתור בשם החייב לפירוק השיתוף בדירה לבית המשפט למשפחה. כן ביקש כונס הנכסים לסכם בכתב טענותיו לעניין הסמכות.

6.      ביום 23.9.12 הודיע כונס הנכסים כי הינו מותיר לשיקול דעת בית המשפט ההכרעה בשאלת סמכותו העניינית לדון בתובענה.

דיון והכרעה :

7.      סבורני כי יש לקבל את טענת הסף שהעלתה הנתבעת.

8.      סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 קובע, כי תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם הינן בסמכותו העניינית של בית משפט השלום. עם זאת, סעיף 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995 (ולהלן: "חוק בית המשפט לענייני משפחה") קובע, כי ענייני משפחה כהגדרתם בסעיף 1 לחוק ידונו בבית המשפט לענייני משפחה.

9.      סמכות בית המשפט לענייני משפחה הקבועה בהוראת סעיף 1(2) לחוק בית המשפט למשפחה, ולפיה ידון בית המשפט למשפחה ב " תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו , או עזבונו , שעילתה סכסוך בתוך המשפחה , יהא נושאה או שוויה אשר יהא..".

10.  התנאים הנדרשים לקביעת הסמכות העניינית על פי עילה זו הינם שהתובענה האזרחית הוגשה על ידי אדם כנגד בן משפחה, וכן כי עילת התביעה הינה סכסוך בתוך המשפחה. כן נדרש קיומו של קשר בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי. קשר כזה מתרחש כל אימת שסיבת הסכסוך או מקורו נעוצים ביחסי משפחה. (רע"א 6558/99 חבס נ' חבס פ"ד נד(4) 337).

11.  אכן כונס הנכסים שואב את סמכויותיו מכוח זכויותיו של החייב, וכלשון סעיף 54(א) לחוק ההוצל"פ "ידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב".  אולם, לעניין המונח " בן משפחתו" שבסעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, אין כונס הנכסים הופך להיות בן משפחה של הנתבעת, שכן הינו תובע בשמו ולא בשמו של החייב.

דברים אלה קיבלו ביטוי בספרו של ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, עמ' 623:

"כונס נכסים תובע בשמו הוא, לא בשמו של החייב שעל רכושו  נתמנה.. בדומה לנאמן בפשיטת רגל, לפי סעיף 144 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980".

12.  מעת שהתמנה כונס הנכסים לתפקידו אין הוא בגדר מי שפועל מטעמו של בעל הדין אלא מטעמו של ראש ההוצאה לפועל ומשמש כזרועו הארוכה. כונס הנכסים פועל כפקיד בית המשפט (Officer of the court) בשם בית המשפט (רע"א 2077/92, שלדון ג. אדלסון נ' רייף ואח', פ"ד מז(3) 485, 499-500]. כונס הנכסים הוא בבחינת ידו הארוכה של ראש ההוצאה לפועל (ע"א (באר-שבע) 1116/02, דוד כהן, עו"ד נ' חנה הררי ו-3 אח', תק-מח 2003(3) 3660, 3661]. בהיבט זה, אין התובע "נכנס בנעלי" הבעל-החייב ואינו בא "במקומו".

מכאן, שכונס הנכסים תובע את פירוק השיתוף בשמו ולא בשמו של החייב.

13.  מהות התביעה היא פירוק שיתוף והרקע לה כאמור מימוש נכסי התובע שהינו בעל חוב לבנק דיסקונט ואין לה כל קשר לסכסוך בתוך המשפחה. ודוק. כלל אין חולק בין הצדדים כי אין כל סכסוך בין החייב לבין הנתבעת. בהעדר סכסוך משפחתי הרי שממילא אין קשר בין התובענה לבין הסכסוך המשפחתי.